מיד לאחר Perugia Music Festival נסעתי לישראל כדי להשתתף בפסטיבל היוקרתי של כיתות האמן הבינלאומיות לפסנתר תל־חי. בשל המצב המתוח באותה תקופה לא היה אפשר לקיים את הפסטיבל במדבר כרגיל, ובאותה שנה הוא נערך לראשונה בתל אביב.
רגע השיא הראשון עבורי היה כיתת האמן עם אסף זוהר. ניגנתי את הפרק הראשון של הקונצ׳רטו לפסנתר של שומאן, עם סוליימן היומן בפסנתר השני. זו הייתה כיתת אמן נפלאה, ופרופסור זוהר נתן לי השראה רבה!
רגעי שיא נוספים היו השיעורים עם פרופסור עמנואל קרסובסקי. כל שיעור היה חוויה בפני עצמה. ביום אחד הבאתי את הקונצ׳רטו של שומאן, ביום אחר מזורקות של שופן וביום נוסף את הסונטה אופוס 110 של בטהובן, שאותה יכולתי בהמשך לנגן גם בכיתת אמן עם הפסנתרן המדהים דרור סמל. מעולם לא פגשתי ידע כה רחב במוזיקה, בהיסטוריה שלה ובמדע שלה. למדתי בכל שיעור כל כך הרבה עד שקשה לי לתאר זאת במילים. אני מודה מאוד על השיעורים האלה ועל שתי כיתות האמן, שפתחו בפניי נקודת מבט מעוררת השראה על היצירות.
רגע השיא האחרון, לצד יום הולדתי השמונה־עשר, היה קונצרט הסיום, שאליו נבחרתי להופיע. ניגנתי כמה מזורקות של שופן, וזו הייתה חוויה מרגשת מאוד. בסיכומו של דבר, כיתות האמן הבינלאומיות תל־חי היו שבוע מלמד ומעניין במיוחד שהשפיע עליי עמוקות. אני מקווה להשתתף בפסטיבל גם בשנה הבאה.