באוקטובר 2025 זכיתי להימנות עם המשתתפים שנבחרו ל־Stretto International Piano Concerto Competition, תחרות יוקרתית לפסנתרנים קלאסיים צעירים. השלב הראשון התקיים באינטרנט כמה חודשים קודם לכן. לאחר שעברתי אותו בהצלחה, התרגשתי מאוד לנסוע לתל אביב, ישראל, שבה נערכו באותה שנה השלבים החיים של התחרות.
המעבר מגרמניה הקרה לחום של שלושים מעלות בתל אביב הרגיש בתחילה יותר כמו חופשת קיץ מאשר תחרות פסנתר. אבל עד מהרה חזרתי למציאות וביליתי את רוב ימיי באימונים של שמונה עד עשר שעות ביום בקונסרבטוריון. זה לא תמיד היה פשוט, משום שמספר חדרי האימון היה קטן ממספר המשתתפים.
לאחר מכן הגיע השלב השני, שבו כל פסנתרן ביצע קונצ׳רטו בליווי פסנתר שני. ניגנתי את הקונצ׳רטו השלישי לפסנתר בדו מינור של בטהובן. הנה תצלום מהשלב השני:
לאחר ההופעה הרגשתי הקלה עצומה והלכתי היישר לחוף לשחות. עוד לא הייתי שם עשרים דקות כשקיבלתי שיחת טלפון: עליתי לגמר! הייתי מאושר, אם כי מעט מאוכזב כשמורי יוסי רשף התעקש שאעזוב את החוף ואחזור לחדרי האימון.
למחרת החלו החזרות עם התזמורת. בגמר היינו אמורים לבצע את הקונצ׳רטו עם תזמורת מלאה במקום פסנתר שני. ולא סתם תזמורת: התזמורת הקאמרית הישראלית, מהטובות בישראל, שהופיעה עם אגדות כמו מסטיסלב רוסטרופוביץ׳, ולדימיר אשכנזי, אייזק שטרן ויצחק פרלמן. הנה תצלום מהחזרה:
כעבור יומיים הגיע רגע הגמר. ההופעה שלי נקבעה לתשע בערב. לצערי נדבקתי בנגיף וסבלתי מחום ומכאב ראש. שקלתי ברצינות לפרוש, אבל לאחר שהגעתי עד לשם לא יכולתי לוותר על ההזדמנות. עליתי לבמה; האדרנלין נתן לי את הכוח הדרוש, ובהנהגתו של המנצח הנפלא ניתאי רך ההופעה עברה היטב.
בטקס חלוקת הפרסים למחרת התרגשתי מאוד לקבל את הפרס השלישי, כמשתתף הבינלאומי היחיד בין הזוכים במקומות הראשונים.
אני מבקש להודות מעומק הלב למאסטרו ניתאי רך ולכל נגני התזמורת הקאמרית הישראלית על סבלנותם ועל המוזיקליות יוצאת הדופן שלהם. תודה עמוקה במיוחד למורי יוסי רשף, שתמך בי במסירות ובעידוד לאורך התחרות כולה ובמהלך ההכנות. אני אסיר תודה לו ללא גבול.